המדריך המקוצר לפורש

מהו תכנון פרישה?

תכנון פרישה הוא תהליך שמטרתו ליצר לפורש תזרים מזומנים שיענה על צרכיו, יכין רזרבות מתאימות לצרכים חד פעמיים, ויכין את הקרקע לתהליך העברת העושר הבין דורית.

תכנון פרישה מבוצע על התא המשפחתי ומביא בחשבון את כל המקורות – פנסיוניים, פיננסיים, נדל"ן, אחזקות ריאליות, ירושות וכל מקור אחר שניתן לנצל לצורך תזרים המזומנים.

תהליך תכנון פרישה כולל מספר פגישות בהן מבצעים – בירור צרכים מקיף, איסוף מידע על כל המקורות לעיל, איסוף מסמכי מס נדרשים, הכנת חלופות אפשריות, בחירה משותפת של החלופה המתאימה ביותר למיועצים וביצוע החלופה המועדפת. בהמשך יש לקיים פגישות תקופתיות אחת לשנה שנתיים לצורך בדיקת המצב והתקדמות התוכנית.

מתי מבצעים תכנון פרישה?

ניתן לבצע תכנון פרישה בכל שלב בחיי המיועץ – החל מתחילת גיל העבודה ועד לאחר הפרישה בפועל. ברור מאליו שככל שנתחיל בתהליך התכנון מוקדם יותר, כך גדול יותר הסיכוי שנוכל ליצר הכנסות גבוהות יותר בגיל הפרישה.

עם זאת, גם אם התכנון עצמו יבוצע רק לקראת הפרישה בפועל, יש מספר צעדים שניתן לנקוט עוד לפני ביצוע התכנון ולאפשר בכך מרחב תמרון גדול יותר למתכנן הפרישה ומכאן תוצאות טובות יותר למיועצים עצמם.

הצעדים שחשוב לפעול לפיהם מוקדם ככל האפשר:

  1. חסכון – ככל שהתא המשפחתי יחסוך יותר כך יגדלו מקורותיו לפרישה. ככל שהחיסכון יתחיל מוקדם יותר כך הסכום הכולל של החיסכון יהיה גדול יותר. ₪100 שיופקדו לחסכון בגיל 25 יהיו שווים בפרישה יותר מכפליים מ-₪100 שיופקדו לחסכון בגיל 45 לאותה מטרה. כלומר יש חשיבות עליונה לייצר חסכון קבוע כבר מגיל צעיר. מחקרים מראים שתא משפחתי שחוסך 20% מהכנסתו באופן קבוע מגיע לרווחה כלכלית בתוך מספר שנים וכמובן גם לרווחה כלכלית בפרישה.
  2. פיצויים – אחת הבעיות הגדולות של הפנסיה בישראל היא שלמעלה משליש מהחיסכון הפנסיוני. הסיבה לכך שהפיצויים הם בעיה – עובדים רבים נוטים למשוך את הפיצויים בעת מעבר בין עבודות. כתוצאה מכך העובדים נפגעים פעמיים – פעם אחת בעצם הקטנת החיסכון הפנסיוני, ופעם שניה בניצול הטבות המס על הפיצויים שמקטינות את הטבות המס על קצבה בגיל פרישה.
  3. איתור "כספים אבודים" – לאנשים רבים יש יתרות צבורות בכל מיני מכשירים פיננסים/פנסיוניים. במקרים רבים הם אינם מודעים למקורות אלה, ליתרה שנצברה ולדרכים בהם ניתן לממש יתרה זו. דוגמאות ליתרות מסוג זה – קרנות פנסיה שנפתחו בעבר דרך מעסיקים קודמים, קופות גמל שנפתחו על ידי בני משפחה או בעצמכם ולא היתה בהם תנועה במשך תקופה ארוכה וכד'.
  4. קרן השתלמות – קרן השתלמות היא מכשיר חסכון לטווח בינוני שההפקדות בה מבוצעות על ידי עובד/מעביד או במקרה של עצמאי עבור עצמו. לקרן ההשתלמות מספר יתרונות על פני כל חסכון אחר:
    1. הפקדות עד התקרה פטורות ממס רווח הון.
    2. הפקדות עובד/מעביד – החיסכון בפועל גדול פי ארבעה מהסכום אות מפקיד העובד.
    3. הפקדות עצמאי – מוכרות כהוצאה מלאה מהשקל הראשון ועד לתקרה. מומלץ להימנע ממשיכת הכסף הצבור בקרן ההשתלמות ולנסות להשתמש בקרן כמכשיר חסכון לטווח ארוך ככל האפשר. מומלץ לעצמאים לפתוח קרנות השתלמות מדי שנה או שנתיים לצורך תכנוני מס אפשריים. לשכירים מומלץ לפתוח קרן השתלמות חדשה מדי 6 שנים (ללא משיכת היתרה בקרן הקודמת).
  5. מס הכנסה –לתכנון המס בפרישה יש משמעות עצומה. בעת פרישה מעבודה עשוי הפורש לקבל סכומי כסף גדולים, במקרים מסויימים אפילו הגדולים ביותר שיקבל כל חייו, ואלה עלולים להביא את הפורש לתשלומי מיסים גבוהים מאד. יודגש כי מדובר על פרישה מעבודה בכל גיל, לאו דווקא בעת פרישה לגמלאות. תכנון מס נכון עשוי להפחית מאד את תשלום המס, ובמקרים מסוימים אפילו לבטלו לחלוטין.
  6. תיקון 190 – תיקון 190 לפקודת מס הכנסה הוא תיקון חוק שנכנס לתוקף בשנת 2012, והסדיר את כל נושא מיסוי הפרישה. במסגרת תיקון זה נקבעה נוסחת השילוב (נוסחה המשלבת בין פטור ממס על פיצויים לפטור ממס על קצבה), הוסדר נושא הקצבה המוכרת (קצבה שאינה חייבת במס), הוסדר נושא מיסוי קצבאות שארים, מיסוי על כספי מוטבים ונושאים רבים נוספים.
  7. קיבוע זכויות – בעת היציאה לגמלאות נדרש הגמלאי לבצע "קיבוע זכויות" מול מס הכנסה. מדובר בהגשת טופס (161 ד'), בו מצהיר הגמלאי על כספי פיצויים שנמשכו במהלך התקופה הקובעת, ואלו הטבות מס ברצונו/ביכולתו לנצל ועבור מה. את האישור המתקבל נדרש הגמלאי להעביר לגורמים המשלמים את קצבאותיו לצורך קביעת שיעור המס שישולם על קצבאות אלה.
    חשוב לציין כי הכנסת גמלאי מקצבה היא הכנסה לכל דבר המחייבת תשלום מס הכנסה כחוק. ישנן כאמור הטבות שונות לגמלאים במסגרתן סף ההכנסה לתשלום מס גבוה יותר מסף הכנסה למס אצל עובד רגיל, אולם העיקרון לפיו קצבה היא הכנסה חייבת נשמר.
  8. תיאום מס – גמלאי, המקבל קצבאות/הכנסות מגורמים שונים (למשל מפוליסות המנוהלות על ידי יותר מחברה אחת), נדרש לבצע תיאום מס ככל אדם שהכנסתו משולמת על ידי יותר מגורם אחד.
    אחד השלבים החשובים ביותר בתהליך תכנון פרישה, הוא תכנון המס. התכנון מתבצע בהתאם לצרכי המיועצים, ונועד להביא אותם ליעדם תוך תשלום מס מינימלי.
  9. ביטוח לאומי – הביטוח הלאומי, כשמו כן הוא, ביטוח הגובה פרמיות מכל אזרחי המדינה (שכירים, עצמאים, מחוסרי עבודה), ומשלם להם קצבאות ביטוח בהתאם לקריטריונים שנקבעו בחוק.
  10. קצבת זקנה של הביטוח הלאומי – קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי היא הכנסה שאינה נכללת בסך ההכנסות לחישוב מס הכנסה של הגמלאי.
    1. ניתן לקבל קצבת זקנה החל מהגיל הקבוע בחוק. נכון להיום – נשים בגיל 62 ו-4 חודשים, גברים בגיל 67.
    2. כדי להיות זכאי לקצבת זקנה יש לשלם לפחות במשך 10 שנים לביטוח הלאומי. כל שנה נוספת של תשלום מגדילה את הקצבה ב-2% עד לתקרת תוספת של 50%. כלומר, ותק תשלומים של 35 שנה מקנה קצבה מקסימלית בגובה 150% מקצבת הבסיס. נכון להיות מדובר בכ-₪2,260 לחודש.
    3. במידה והזכאי לגמלה ממשיך לעבוד ומשתכר מעל 5,000₪ לחודש, ימשיך לשלם דמי ביטוח לאומי, וזכאותו תדחה למשך 3 שנים נוספות לכל היותר.
    4. כל שנת דחיה מגדילה את הקצבה המשולמת ב 5% כך שניתן להגדיל את הקצבה בעוד 15% לכל היותר. בתום 3 שנות הדחיה הקצבה תשולם לזכאי ולא יגבו יותר דמי ביטוח לאומי.
    5. חשוב לציין כי זכאי המקבל קצבה אחרת (למשל קצבת נכות), לא יקבל גם את קצבת הזקנה. ביטוח לאומי ישלם לזכאי קצבה אחת בלבד (הגבוהה מבין השתיים).
      הערה חשובה – ביטוח בריאות הנגבה על ידי הביטוח הלאומי ימשיך להגבות גם לאחר גיל הפרישה. ביטוח הבריאות יגבה מכל הכנסתו של הגמלאי כולל קצבת הזקנה.
  11. אוכלוסיות מיוחדות –
    1. עצמאים: ב-1/1/2017 נכנס לתוקף חוק פנסיית חובה לעצמאים. החוק מחייב את העצמאים לבצע הפרשות פנסיוניות מינימליות עד להכנסה בגובה השכר הממוצע במשק. עד למועד כניסת החוק לתוקף, חלק גדול מאוכלוסיית העצמאים לא דאג לבצע הפקדות למכשירי חסכון פנסיוניים. כתוצאה מכך, מרבית העצמאים המגיעים לגיל פרישה מהעבודה מוצאים עצמם ללא מקורות הכנסה וללא פנסיה. אוכלוסייה זו נדרשת להקדים את היערכותה לפרישה ככל הניתן לצורך גישור על התקופות בהן לא בוצעה הפרשה נאותה.
    2. בעלי שליטה: עד לתיקון 190 בשנת 2012, אוכלוסיית בעלי השליטה הייתה במצב משונה. מחד, בעלי השליטה היו שכירים לכל דבר של החברה שבבעלותם, מאידך, מס הכנסה הגביל מאד את יכולתם להפקיד לפנסיה. כל זאת כאמור עד שנת 2012. במסגרת תיקון 190 בוצעו שני שינויים מרחיקי לכת. הראשון הסיר את ההגבלה על הפרשה לתגמולים (נותרה רק מגבלה של ₪1000 לחודש לפיצויים), ואושר לשימוש מכשיר פנסיוני ייחודי לאוכלוסייה זו – פנסיה תקציבית.

 

לסיכום – אז מה אנו נדרשים לעשות בכדי להיות מוכנים טוב יותר לגיל הפרישה?

  • להיפגש מוקדם ככל האפשר עם מתכנן פרישה ולהתחיל לבנות מפת דרכים לפרישה.
  • לשמור את כל מסמכי סיום העבודות שעברתם במהלך חיי העבודה שלכם (טופסי 161, 161א, אישורי מס הכנסה, מכתבי סיום עבודה והנחיות לחברות הביטוח/קרנות הפנסיה וכד').
  • להתחיל לחסוך מוקדם ככל האפשר. להשתדל לחסוך 20% מהכנסתכם.
  • לאתר את כל הנכסים הפיננסים והפנסיוניים שלכם.
  • לכתוב צוואה. כתיבת צוואה עם איש מקצוע (עו"ד המתמחה בתחום), תאפשר תכנון מוקדם של העברת עושר בין דורית ותסייע לכם לקבוע וליישם סדרי עדיפויות.

כתב – גדעון רוזמן, MBA, מתכנן פרישה הוליסטי וסוכן ביטוח.